Conciente de la diversidad de las voces del alma, emprendo un camino paralelo, sin encrucijadas, de convivencia entre acentos, raíces y una multitud de ecos.
Ya no hay combate en el infinito campo de mis pasos. Hay una
comunidad de encuentros, malentendidos y transparencias. Por eso me atrevo a
esta ruta.
La poesía no es más que una excusa, un disfraz para la
pereza de mi escritura, para la escasez de lo que realmente hay que nombrar en
cierto punto del trayecto. Después, las palabras serán otras, y los silencios
resonarán más poderosos que cualquier afán de trascendencia.
No creo en el cinismo, en la ironía, en el esplendor de las
grandes ceremonias. Me quedo aquí, dibujando un círculo en la arena.
Today I declare to myself the beauty of my uselessness. Late for nothing, early for anything. Following the traces of the coffee steam, I don't wish anything but the taste of an imaginary marmalade, stepping into the infinite ballroom.
I’m bringing along the euphemism of my meagre words, trying
to name the presence of a certain color, a specific touch, the taming of one of
my countless desires. Maybe it is what they call poetry. It is nothing more than an intermezzo between one silence and the other.
אבני דרך
משום מה, בתחילת דרכי מול הדף החדש, יש לי רצון להצהרת כוונות. בחרתי
בשם יומרני משהו- שירה תלת לשונית-. עלי להודות שהמניע שלי לכתוב שירה, הוא כתיבתי
העצלה. אני ממעטת במילים ומשתוקקת לשתיקה ולהתבוננות. היומרנות הגדולה שבעיסוק "המשוררת",
גורמת לי להסתייג מהייחוס הזה.
מה הביא אותי לכתוב "שירה תלת לשונית"? אולי הרצון לקרוא
בשמות שונים לפיסות הדממה שבדרך. ריבוי השפות שבנשמתי הוא עושר גדול אל מול עולם
רוחש חיים שאני נוכחת בו.
No hay comentarios:
Publicar un comentario